אחד הנושאים החשובים היום, כאשר מרכז השיח היום יומי הוא במדיה הדיגיטלית וברשתות החברתיות, הוא כללים שנועדו לאזן בין הזכויות של המתדיינים. בעוד חופש הביטוי מגן על הזכות של כל אדם להביע את עצמו בכל דרך, כמו כל זכות יסוד אחרת, גם חופש הביטוי אינו מוחלט. חופש הביטוי מסויג אל מול אינטרסים אחרים ומאוזן עם זכויות יסוד אחרות, כמו למשל הזכות לשם טוב ולכבוד. חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 הוא חוק המאזן בין חופש הביטוי מחד, לבין זכותו של כל אדם לשם טוב ולכבוד מנגד.
איזונו של חופש הביטוי מול הזכות לשם טוב ולכבוד
בשיח זכויות אדם, שקיים בכל מדינה דמוקרטית, כלל ידוע הוא כי אין זכות שהיא מוחלטת. כל זכות מסויגת לטובת אינטרסים שונים, כמו למשל אינטרסים ציבוריים. כך למשל, ניקח את הזכות לחיים, שנראית לנו לכאורה כזכות הבסיסית ביותר. אם כך, מדוע בשם זכות זו הפלת עוברים היא חוקית ברוב המדינות הדמוקרטיות? זאת, מאותה סיבה שבישראל החוק מאפשר את חימושו של צבא ההגנה לישראל, אשר נוטל את חייהם של מחבלים הבאים לפגוע בשלום הציבור ובזכותם לחיים של החפים מפשע. דוגמה נוספת לכך, היא ההכרה החוקית בהגנה עצמית ככזו הפוטרת מאחריות פלילית אדם, שנטל את חייו של אחר, בתנאי שהאדם האחר עלול היה ליטול את חייו של המתגונן קודם לכן.
בנוסף לכך, מכיוון שבהכרח ישנן התנגשויות בין זכויות היסוד השונות, הרי שיש צורך לאזן את הזכויות, זו מול זו. בכך, אילו היה חופש הביטוי מוחלט, הוא בהכרח היה בא על חשבונן של זכויות יסוד אחרות. במקרה שלנו, חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 נועד לאזן את חופש הביטוי אל מול זכותו של כל אדם לשם טוב ולכבוד. הפסיקה קבעה כי זכות זו היא זכות שנובעת מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. זכות זו היא בעלת חשיבות היסטורית, הן לנוכח ההיסטוריה של העם היהודי עד להיווסדה של מדינת ישראל והן לנוכח עלייתם של חוקי היסוד בשנות ה-90 למעמד חוקתי על חוקי.
הוצאת דיבה במובנה ההיסטורי
מקרה מפורסם שקרה בארה"ב לפני שנים רבות היה שאדם פרץ לאולם תיאטרון הומה אדם וצעק "אש!". המקרה קרה אף שלא היה שום סימן להתפרצות אש באולם התיאטרון, אך הבהלה שנוצרה, גרמה למחיצתם של מספר אנשים אל מותם. כשנידון אותו אדם שצעק "אש!" הוא טען להגנתו שחופש הביטוי מאפשר לו לעשות כן והוא מוגן כנגד כל האשמה שלו בגין ההתבטאות שלו. הטרגדיה גרמה לשופט האמריקאי בשם אוליבר ונדל הולמס הבן, שדן באותו תיק, לקבוע בפסק הדין כי חופש הביטוי אינו זכות מוחלטת וכי חופש הביטוי אינו הפקר. מכאן הביטוי המפורסם, של השופט הולמס, שלפיה גם ההגנה המחמירה ביותר על חופש הביטוי לא יהיה בכוחה להגן על אדם הצועק "אש!" בתיאטרון הומה אדם וגורם לבהלה.
אזי מהי הוצאת דיבה במובן ההיסטורי בחוק הישראלי? הוצאת דיבה היא פרסום ביטוי שפוגע בשמו הטוב של אדם ובכך מהווה סייג לחופש הביטוי. סייג זה נועד להגן על זכות אחרת, שאינה פחותה בחשיבותה מחופש הביטוי – הזכות לשם טוב ולכבוד.
אם כן מהי הוצאת דיבה למעשה?
הוצאת דיבה היא ביטוי השגור בפי אנשים שאינם משפטנים או עורכי דין, ומשמשת בחיי היום יום. שמה החוקי של הוצאת דיבה הוא פרסום לשון הרע. פרסום לשון הרע הוא ביטוי שמוגדר בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. סעיף זה מכיל ארבעה תתי סעיף, שנותנים למעשה ארבע חלופות למונח זה. כל אחת מהחלופות מהווה דבר פרסומו עלול לגרום, חלופות כגון השפלה, ביזוי, עשיית אדם ללעג, בוז או שנאה בעיני הבריות, פגיעה במשרה, עסק, מקצוע, משלוח יד וכיו"ב. ככל שהתבטאות מסוימת לא עונה לאחת מבין ארבע הגדרות אלו, היא אינה פרסום של לשון הרע, לכן לא יחול עליה חוק איסור לשון הרע ולכן היא אינה נחשבת להוצאת דיבה, במובן החוקי. לכן, אם נשאל מהי הוצאת דיבה, התשובה לכך תהיה פרסום לשון הרע לפי הוראותיו של סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע.
האיזון שנוצר בין הזכויות בהקשר של הוצאת דיבה בחוק איסור לשון רע
חוק איסור לשון הרע אינה רק קובע הגדרות, אלא הוא קובע מתי פרסום של לשון הרע, כלומר – הוצאת דיבה – יוכלו לשמש כעילה לתביעת לשון הרע ומתי לא. בנוסף לכך, החוק מוסיף וקובע הגנות, כאשר המפורסמת שבהן היא הגנת אמת הפרסום, הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. גם הגנת זו של אמת הפרסום, הביטוי המשמש אנשים שאינם משפטנים ואינם עורכי דין, הוא "אמת דיברתי". הגנה נוספת וחשובה לא פחות היא הגנת תום הלב, שמונה 12 חלופות שונות. מטרתן של ההגנות היא להוסיף ולאזן עוד יותר בין הזכויות, כך שלא כל ביטוי שעונה להגדרה יוגבל בשל כך. הלוגיקה וההיגיון שבכך הם כי לא כל פגיעה בשמו הטוב של אדם, ראויה להיות מוגבלת ומסויגת מחופש הביטוי, אשר בסופו של דבר הוא זכות יסוד חשובה וראשונה במעלה, שראוי בעצמו להגנה ולאיזון מול זכויות כמו הזכות לשם טוב ולכבוד. לכן, אותן הגנות קובעות מתי ביטוי שמהווה לשון הרע, יגן על מפרסם לשון הרע מפני אחריות פלילית אזרחית.
סיכומו של דבר – מהי הוצאת דיבה ומהו פרסום של לשון הרע
הוצאת דיבה היא פרסום של ביטוי שעונה להגדרת לשון הרע בחוק איסור לשון הרע, חוק אשר מאזן את הזכויות בין זכויות היסוד: חופש הביטוי אל מול הזכות לשם טוב ולכבוד. כמו בכל איזון, ישנם סייגים, הגבלות וחריגים, שלעיתים מגבילים את הזכות הזו או נותנים ביטוי לזכות האחרת. בכך, למעשה, מתן דרור לבני אדם להתבטא בחופשיות, מוגבל לשם מניעת פגיעה בזכותם של אחרים לשם טוב ולכבוד, כאשר מן העבר השני, ישנה הבנה כי השמירה מפני פגיעה בשם הטוב אינה יכולה להיות בלתי מוגבלת גם היא. צרו קשר עם עורך דין רועי דותן

