דיני המשפחה הם כר פורה להתלקחות ולגלישה למחוזות דיבתיים, לעיתים מתוך מחשבה שגויה שלפיה, מאחר שההליך המשפחתי מתנהל ככלל בדלתיים סגורות, כל מה שייאמר מחוץ לאולם הוא חלק טבעי ואף לגיטימי, מן המאבק. אלא שזו כמובן הנחת יסוד שגויה. כאשר סכסוך גירושין, משמורת, ירושה או מאבק בין קרובי משפחה גולש להאשמות מכפישות בעצימות גבוהה ברשתות החברתיות, בפני מעסיק, בני משפחה, גורמי רווחה, הורים אחרים או קבוצות ווטסאפ, המשפט כבר אינו עוסק רק בשבר המשפחתי, אלא גם בשם הטוב שנרמס בדרך.
האיזון שבין סערת רגשות לבין עוולה משפטית
בתחום המשפחה, הדין אינו מיושם בחלל סטרילי. בית המשפט מכיר בכך שסכסוכים משפחתיים הם טעונים, רגשיים ולעיתים אף מכוערים, ולכן נוקט במשנה זהירות מפני הפיכת כל קללה, גידוף או אמירה שנאמרה בעידנא דריתחא לתביעה נזיקית. בתי המשפט לענייני משפחה שבים ומבהירים כי אין לעודד בעלי דין להגיש תביעות לשון הרע על כל ביטוי פוגעני שנאמר במהלך סכסוך משפחתי, שאם לא כן יוצפו בתי המשפט בתביעות מסוג זה. מנגד, כאשר הדברים חורגים מהתפרצות רגעית והופכים למסע הכפשה ממשי, שיטתי ומופנה לצדדים שלישיים, בית המשפט בהחלט נכון להתערב.
תלונות לרשויות – לא חסינות אוטומטית ולא עילת תביעה אוטומטית
תחום רגיש במיוחד הוא תלונות למשטרה, לרווחה, למסגרות חינוכיות או לגורמים ממונים אחרים. מבחינה עיונית, ייחוס עבירה פלילית או התנהגות פוגענית לאדם אחר עשוי בהחלט להיחשב לשון הרע, וגם הפסיקה מכירה בכך שתלונה למשטרה היא, על פניה, פרסום בעל אופי משמיץ. אלא שהחוק עצמו מעניק הגנת תום לב לתלונה שהוגשה לרשות מוסמכת או למי שממונה על הנפגע, בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, ומבהיר כי ההגנה אינה משתרעת על פרסום אחר של התלונה, עצם הגשתה או תוכנה. לכן, לא כל תלונה שנסגרה תהפוך אוטומטית לעילת תביעה, אך תלונת שווא ביודעין, או הפצה של אותה תלונה מחוץ לערוץ המוסמך, עלולות בהחלט להצמיח אחריות משפטית.
שאלת הסמכויות – לאן בכלל מגישים את התביעה?
הלכת חבס קבעה כי תובענה אזרחית תידון בבית המשפט לענייני משפחה כאשר הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. בהמשך לכך, בית המשפט העליון חידד כי אין לפרש את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה באופן אינסופי או טכני בלבד. המשמעות המעשית היא שלא כל סכסוך בין אנשים שפעם היו קרובי משפחה שייך אוטומטית לבית המשפט לענייני משפחה. ואולם, כאשר הפרסום צמח מתוך הסכסוך המשפחתי עצמו והוא חלק מהותי ממנו, בהחלט ייתכן שזה יהיה הפורום המתאים לדון בו.
מתי תביעה כזו תהיה חזקה יותר?
במישור המעשי, תביעת לשון הרע במשפחה תהיה חזקה יותר ככל שניתן להראות כמה רכיבים מצטברים: שהפרסום הופנה לאדם זולת הנפגע, שהייתה בו קביעה או ייחוס משפילים ולא רק עלבון עמום, שהוא הופץ מחוץ לגבולות ההליך המוגן, ושלא עומדת למפרסם הגנה מהותית של אמת בפרסום, עניין ציבורי או תום לב. לכן, הודעה למעסיק כי בן הזוג "אלים", "לא שפוי" או "מסוכן", פוסט פומבי ברשת, הפצה שיטתית לקרובים, או פנייה חוזרת ונשנית לרשויות תוך ייחוס עובדתי כוזב – כל אלה מסוכנים משפטית לאין שיעור יותר מהטחת מילים קשה ברגע של רתיחה.
בסופו של דבר, סכסוך משפחתי אינו מעניק היתר להשחרה, להדבקת תוויות או להפצת האשמות משולחות רסן ואכן, לא כל אמירה פוגענית שנאמרת בעיצומו של משבר משפחתי תקים עילת תביעה, אך גם ההפך אינו נכון – דיני המשפחה אינם מייצרים אזור חסינות מפני דיני לשון הרע. מקום שבו המאבק האישי גולש לפרסום פוגעני ממשי, שיטתי, וכזה המופנה לצדדים שלישיים וגורם לפגיעה בשם הטוב, עשוי המשפט להכיר בכך לא רק כעוד פרק מכוער בסכסוך המשפחתי, אלא כעוולה משפטית של ממש. התקשרו למשרדו של עורך דין לענייני משפחה רועי דותן.
