חשבתם שכל נכסיו של אדם שנפטר עוברים לעיזבון ומתחלקים בין היורשים בהתאם לדין הירושה הכללי או לפי צוואה שנערכה ע"י המנוחה, טרם פטירתו? תחשבו שוב!
בכל הנוגע לכספים המצויים בקופות הגמל למיניהן, כדוגמת, קרן פנסיה, השתלמות, ביטוח מנהלים וכיוצא בזאת, כמו גם במקרים רבים של פוליסות ביטוח חיים, הדין הישראלי קובע הסדר משפטי ייחודי, שונה באופן מהותי מדיני הירושה הרגילים.
לפי סעיף החוק המסדיר זאת, כספי קופת הגמל הם ככלל אינם חלק מהעיזבון, אלא משולמים ישירות למוטבים שנקבעו על ידי המנוח, אשר מוגדר בקופת הגמל כ-"עמית". משמעות הדבר היא כי הוראת המוטבים שנותן אדם לפני מותו לקופת הגמל, עשויה לגבור על הוראות צוואה ועל דיני הירושה הרגילים, אך לא זו אף זאת, היא תגבר גם על דרישות של נושי העיזבון ועל הליכי גביה שהם ינקטו נגד העיזבון, לצורך גביית החוב.
כעורך דין המתמחה בדיני פנסיה וגמל, אני מלווה לקוחות במחלוקות מורכבות הנוגעות לזכויות מוטבים, עיקולים על כספי קופות גמל, התנגשויות בין צוואות לבין הוראות מוטבים וסכסוכי ירושה מורכבים, הכוללים נכסים פנסיוניים וכספי צבירה נוספים בקופות הגמל והביטוחים השונים.
מה חשוב לדעת על כספי קופת גמל לאחר פטירה:
- כספים שנצברו בקופת גמל, קרן פנסיה או ביטוח מנהלים אינם נחשבים בדרך כלל לחלק מעיזבונו של הנפטר.
- ברוב המקרים, הכספים משולמים ישירות למוטבים הרשומים בקופה ולא בהתאם לצו הירושה או לצוואה.
- הוראת מוטבים עשויה לגבור גם על דרישות של יורשים ועל ניסיונות של נושי העיזבון להיפרע מהכספים.
- כדי שכספי הקופה יחולקו כחלק מהעיזבון, נדרשת בדרך כלל הוראה מפורשת, ברורה וחד-משמעית המתייחסת לכספים אלה.
מהו סעיף 147 לחוק הירושה?
סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 קובע כלל יסוד בדיני הירושה בישראל:
"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי ביטוח, חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון."
מדובר בהוראה בעלת משמעות דרמטית – לפי הוראת סעיף זה, ברירת המחדל היא שכספי קופת הגמל אינם חלק מנכסי העיזבון. לפיכך, הם אינם מתחלקים לפי צו ירושה או צו קיום צוואה, אלא בהתאם להוראות המוטבים שנקבעו אצל הגוף המנהל את הקופה. ברם, כאשר קיימת הוראה מפורשת וברורה, שלפיה הכספים ישולמו לעיזבונו, אז ורק אז – ניתן לראות בהם חלק מהעיזבון.
הוראת מוטבים גוברת על צוואה
ראשית, לפי כללי ברירת הדין (בכל דין ולאו דווקא בדיני ירושה, צוואה או פנסיה וגמל) הספציפי גובר על הכללי והמאוחר גובר על המוקדם. בהתאם לכך, הוראה ביחס לכספי הצבירה בקופת הגמל הם הוראה ספציפית ורק מכך ניתן להבין את הרציונל, מדוע הוראת מוטבים גוברת על הוראות בצוואה למשל.
שנית, טעות נפוצה היא ההנחה כי צוואה בהכרח מבטלת באופן אוטומטי את הוראת המוטבים הרשומה בקופת הגמל.
לא כך קובע הדין.
בתי הדין ובתי המשפט חזרו והבהירו כי זכותו של המוטב אינה נובעת מדיני הירושה, אלא מחוזה שנכרת בין העמית לבין קופת הגמל. מדובר למעשה בחוזה לטובת צד שלישי היוצר למוטב זכות עצמאית לחלוטין.
לפיכך, גם אם אדם ערך צוואה שבה חילק את רכושו באופן שונה, אין די בכך כדי לשנות את זהות המוטבים הרשומים בקופת הגמל. כדי שכספי הקופה יהיו כפופים לצוואה, נדרשת הוראה מפורשת שלפיה הכספים יועברו לעיזבון.
פסק הדין בעניין רחלה שחר: הכלל הוא שהכספים אינם חלק מהעיזבון
פסק הדין המכונן עסק דווקא בעימות שבין נושה של העיזבון (מי שהעיזבון של המנוח חייב סכום כספי) לבין המוטבת על-פי הוראת המוטבים בחשבון המנוח בקופת הגמל.
היה זה פסק הדין ב-רע"א 8622/13 המוסד לביטוח לאומי נ' שחר.
לנושה, במקרה זה היה זה המוסד לביטוח לאומי, זכות לדרוש את פירעון חובו של המנוח מתוך העיזבון, כתנאי לחלוקת העיזבון.
ככל שטענה זו של הביטוח הלאומי הייתה מתקבלת, הוא היה זוכה בכספים הצבורים לטובת המנוח בקופת הגמל לשם פירעון חובו של המנוח, ואילו המוטבת של המנוח – הגב' רחלה שחר, לא הייתה זוכה בהם. אלא שטענתה הייתה כי סעיף 147 קובע כלל ברור שלפיו כספי קופת הגמל אינם חלק מהעיזבון ולכן המוסד לביטוח לאומי לא יכול לדרוש את פירעון החוב המגיע לו מתוך העיזבון.
בכך, למעשה נקבע כי זכותו של מוטב אינה רק גוברת על זכותם של יורשים, לפי צוואה או לפי דיני הירושה הרגילים, אלא גם על זכותו של נושה של המנוח ושל העיזבון.
אם כן, סעיף 147 מוסיף ומעניק הגנה משמעותית למוטבים, גם בשאלת האפשרות של נושי המנוח לעקל את כספי קופת הגמל. מאחר שכספי הקופה אינם חלק מן העיזבון, הם אינם עומדים לרשות נושי המנוח במסגרת הליכי גביית חובות העיזבון.
סוגיה זו הוכרעה גם כן בפרשת רחלה שחר, שם בית המשפט העליון קבע כי זכותו של המוטב גוברת אף על זכותו של נושה שהטיל עיקול על כספי הקופה והמשמעות היא שנושה רשאי להיפרע מנכסי העיזבון בלבד ולא מזכויותיו וכספיו הצבורים בקופת הגמל. כספי קופת הגמל כאמור אינם חלק מן העיזבון, ומסיבה זו אין לנושה אפשרות להיפרע מהם. זוהי אחת ההגנות המשפטיות המשמעותיות ביותר שמעניק הדין הישראלי לכספי תגמולים ופנסיה.
עוד נקבע באותו פסק דין, בעניינה של רחלה שחר, בהתאם ללשונו של סעיף 147 לחוק הירושה, כי אם מבקשים לחרוג מכלל שלפיו הכספים אינם חלק מהעיזבון, נדרשת התניה מפורשת וחד-משמעית. גישה זו נשענת גם על פסק הדין בע"א 387/90 פישר נ' תמר, שבו הודגש כי אין להניח מכללא שכוונת המנוח הייתה להכניס את כספי הקופה לעיזבון
ההתניה אמורה להיות, מן הסתם, בתוך הוראת המוטבים, אם כי ייתכן שגם הוראה מפורשת בצוואה, המתייחסת ספציפית ובמפורש לכספים הצבורים באותה קופת גמל, עשויה להספיק לשם החריגה מהכלל האמור.
המשמעות המעשית היא כי בתי המשפט מעניקים משקל מכריע להוראות המוטבים הרשומות בקופת הגמל.
בשל עוצמת ההגנה הניתנת, בתי המשפט איזנו זאת, כאשר קבעו כי אין להסתפק ברמיזות או בכוונה משתמעת. נדרשת הוראה ברורה, חד-משמעית ומפורשת. לכן, כפי שהוסבר, אדם המבקש שכספי קופת הגמל יחולקו בהתאם לצוואתו, חייב לוודא שהוראות המוטבים והמסמכים שבקופת הגמל תואמים לרצונו.
עוד נקבע בפסיקה – זכות המוטב היא זכות עצמאית
הלכה מושרשת נוספת נקבעה כבר בע"א 601/88 רודה נ' שרייבר.
בפסק הדין נקבע כי זכותו של המוטב אינה נגזרת ממעמדו כיורש, אלא מדובר בזכות עצמאית לחלוטין. קודם לכן אף ציינו שזכות זו היא למעשה זכות חוזית.
המוטב אינו מקבל את כספי הקופה מכוח צו ירושה או צוואה, אלא הוא מקבל אותם מכוח ההסכם שבין העמית לבין קופת הגמל. לכן, גם כאשר המוטב הוא במקרה אחד היורשים, אין משמעות הדבר שהוא מקבל את הכספים מכוח הירושה. זהו רק מנגנון לזיהוי של המוטב, בהתאם לתקנון של קופת הגמל.
מהן זכויות "מלבר-עיזבון"?
זכויות נוספות שניתנה עליהן הדעת בפסיקת בתי המשפט ובעיקר בתי הדין לעבודה, הן זכויות כספיות, הנוצרות עקב פטירתו של אדם, אך אינן עוברות דרך העיזבון זכויות אלה נקראות זכויות מלבר-עיזבון.
בניגוד לנכסי העיזבון, העוברים מן המנוח אל יורשיו, הזכות של המוטב נוצרת באופן עצמאי עם התקיימות התנאי שנקבע בחוזה – פטירתו של העמית. לכן, אין מדובר בהעברת נכס מן המנוח אל היורש, אלא ביצירת זכות חדשה לחלוטין לטובת המוטב.
הבחנה זו היא בעלת משמעות מעשית רבה הן בתחום הירושה והן בתחום הגבייה והעיקולים.
מה קורה כאשר לא מונו מוטבים?
כאשר לא נקבעו מוטבים, פועלות קופות הגמל בהתאם לתקנון הקופה. במקרים רבים התקנון קובע סדר זכאות מובנה – למשל בן או בת זוג, ילדים, ובהיעדרם יורשים.
גם כאשר הכספים מגיעים בסופו של דבר ליורשים, אין הם מקבלים אותם מכוח מעמדם כיורשים. הם מקבלים אותם כמוטבים שנקבעו לפי מנגנון התקנון.
מדובר בהבחנה משפטית בעלת משמעות רבה, שכן גם במקרה כזה, הכספים עדיין אינם חלק מהעיזבון.
מדוע חשוב לקבל ייעוץ משפטי?
סכסוכים סביב כספי פנסיה וקופות גמל הם מהסבוכים והמורכבים ביותר בדיני העבודה, הביטוח, הביטחון הסוציאלי ודיני הירושה גם כן.
לא אחת מתעוררות מחלוקות בין בני משפחה, יורשים, מוטבים ואף נושים, כאשר כל אחד מהם סבור כי הוא זה אשר זכאי לכספים, כספי הצבירה של המנוח בקופת הגמל. במקרים אחרים קיימת סתירה בין הצוואה לבין הוראות המוטבים, או מתעוררות שאלות בדבר תוקפן של הוראות שנמסרו לקופת הגמל.
ליווי משפטי מקצועי כבר בשלבים הראשונים עשוי למנוע הליכים משפטיים ממושכים ולהבטיח שמימוש הזכויות יתבצע בהתאם לדין ולרצונו האמיתי של העמית.
סיכום
סעיף 147 לחוק הירושה קובע כלל יסוד בעל חשיבות עצומה: כספי קופת גמל, קרן פנסיה ובמקרים רבים גם ביטוח חיים אינם חלק מהעיזבון, אלא משולמים למוטבים שנקבעו על ידי העמית.
זכותו של המוטב היא זכות עצמאית הנובעת מחוזה לטובת צד שלישי, ולכן היא גוברת, ככלל, על דיני הירושה ואף עשויה לגבור על זכויותיהם של נושי המנוח.
רק כאשר קיימת הוראה מפורשת שלפיה הכספים יועברו לעיזבון, יחולו עליהם דיני הירושה הרגילים.
בשל המורכבות הרבה של התחום והפסיקה הענפה שניתנה לאורך השנים, מומלץ לקבל ייעוץ מעורך דין המתמחה בדיני פנסיה וגמל בכל מקרה שבו מתעוררת מחלוקת בנוגע לכספי קופות גמל, מוטבים, צוואות או עיקולים.
